סדרת המשפטים
אין המדובר במשפט אחד כי אם בסדרת משפטים, בהם טריבונלים בינלאומיים, אשר נתנו ייצוג לארבע המעצמות ארצות הברית, בריטניה, צרפת וברית המועצות, הגישו כתבי אישום כנגד פושעי מלחמה, שחולקו לקטגוריות. כך התקיים משפט פושעי המלחמה הראשי, כנגד ראשי המשטר (המדינות התובעות נ. הרמן גרינג ואחרים), אך התקיימו משפטים נוספים שנגעו לאיינזצגרופן (ארצות הברית נ. אוטו אולנדורף ואחרים), לפיקוד העליון הגרמני (ארצות הברית נ. וילהלם פון לב ואחרים), לרופאים, לתעשיינים, ולקטגוריות נוספות. ובסך הכל התקיימו שלושה עשר משפטים בין 1945 ו 1949.

המשפט הראשי היה משפט פושעי המלחמה הראשיים, ובדרך כלל כאשר נזכרים "משפטי נירנברג" הכוונה היא למשפט זה.

האישומים
היתה זו הפעם הראשונה שבה התכנס טריבונל בינלאומי לשפוט פושעי מלחמה, ועלו שאלות רבות הנוגעות הן לסדרי הדין והן למשפט המהותי. לבסוף התגבשו ארבעה אישומים עיקריים, ואלו הם:

קשירת קשר לעשיית מלחמה תוקפנית.
עשיית מלחמה תוקפנית או "פשעים כנגד השלום".
פשעי מלחמה.
פשעים כנגד האנושות

התובעים והשופטים
צוות התביעה הורכב מהאנשים הבאים: רוברט ג'קסון, התובע מארצות הברית, רומן רודנקו, התובע מברית המועצות, וסיר הרטלי שאוקרוס, התובע הבריטי. בנוסף להם שימשו רבים כעוזרים ויועצים בצוות התביעה.

צוות השופטים הורכב מן האנשים הבאים (המדובר בשופטים ראשיים, ופרט להם היו נוספים) : פרנסיס בידל מארצות הברית, אנרי דה ובר-דונדיו מצרפת, סר ג'פרי לורנס מבריטניה, ואיבן טימופייביץ' ניקיצ'נקו מברית המועצות.

הנאשמים - ארגונים
שישה ארגונים הועמדו למשפט, וזאת על מנת לסייע בכך שכשיובאו למשפט חברי ארגונים אלו יהיה אפשר להרשיעם על סמך חברותם בארגון בלבד. עם תום משפט פושעי המלחמה הקדיש הטריבונל עוד זמן מה לבחינת אחריות הארגונים.

ואלו הארגונים:

האס אס - הארגון הורשע.
הגסטאפו - הארגון הורשע.
המנהיגות הפוליטית של המפלגה הנאצית - הארגון הורשע.
האס אה - הארגון לא הורשע.
הקבינט של הרייך - הארגון לא הורשע.
המטה הכללי והמפקדה של הכוחות המזוינים הגרמנים - הארגון לא הורשע.

הנאשמים - נאשמים בהעדר ואחרים
רוברט ליי - ראש "חזית העבודה" - התאבד במעצר בנירנברג בטרם התחיל המשפט.
גוסטאב קרופ - תעשיין, מראשי תשלובת קרופ (בנוגע לה נערך משפט נפרד), אשר היתה מבוססת על עבודת כפיה. נקבע כי אינו כשיר לעמוד לדין מבחינה רפואית.
מרטין בורמן - מזכירו של אדולף היטלר. נידון למוות בהעדרו.

הנאשמים
רייכסמרשל הרמן גרינג - הממונה על תכנית חמש השנים, מפקד הלופטוואפה (חיל האויר הגרמני). נדון למוות. התאבד בבליעת רעל בטרם בוצע גזר הדין.
גרוסאדמירל קרל דניץ - מפקד עליון של הצי הגרמני. נשיא גרמניה ומפקד כוחותיה המזויינים לאחר מות היטלר (שימש בתפקידו ימים ספורים). נידון לעשרים שנות מאסר.
רודולף הס (סגנו של היטלר) - נידון למאסר עולם.
פריץ זאוקל - גאולייטר של תורינגיה, "מצביא בעל סמכויות מלאות להקצבת כח עבודה". האחראי על עבודות הכפייה ברייך השלישי. נדון למוות.
ארתור זייס-אינקווארט - מושל הולנד. נדון למוות.
גנרל אלפרד יודל - ראש האו.ק.וו. מפקדת הכוחות המזויינים הגרמנים. נדון למוות.
קונסטנטין פון נויראט - שר החוץ, ולאחר מכן "פרוטקטור" של בוהמיה ומורביה. נדון לחמש עשרה שנות מאסר.
פרנץ פון פאפן - קנצלר גרמניה לשעבר. זוכה בדין.
יואכים פון ריבנטרופ - שר החוץ. נדון למוות.
באלדור פון שיראך - מנהיג "נוער היטלר". נדון לעשרים שנות מאסר.
ולטר פונק - נשיא הרייכסבנק. נדון למאסר עולם.
הנס פרנק - מושל כללי של הגנרלגוברנמן (שטחי פולין שלא סופחו לרייך). נידון למוות.
הנס פריטשה - מנהל כללי וראש חטיבת הרדיו במשרד התעמולה. זוכה בדין.
וילהלם פריק - שר הפנים. נידון למוות.
גנרלפלדמרשל וילהלם קייטל - ראש המטה הכללי של הכוחות המזויינים - נדון למוות.
ארנסט קלטנברונר - ראש מנגנון הביטחון של הרייך, אשר כלל את הגסטאפו והאס אס. נידון למוות.
אדמירל אריך רדר - מפקד הצי הגרמני. נדון למאסר עולם.
אלפרד רוזנברג - השר האחראי על השטחים הכבושים במזרח. נדון למוות.
יוליוס שטרייכר - עורך העיתון "דר שטירמר". נדון למוות.
אלברט שפאר - שר החימוש והייצור המלחמתי - נדון לעשרים שנות מאסר.
הילמאר שאכט - שר האוצר בתקופה הראשונה לשלטון הנאצים. זוכה בדין.

מהלך המשפט ותגובות הנאשמים
תגובות הנאשמים לאישומים היו שונות. היו כאלו, ובראשם הרמן גרינג, אשר המשיכו להתנהג כאילו עודם שולטים באירופה ביד רמה. הם כפרו בסמכותו של בית הדין לדון באישומים, ועמדו על כך שכל מעשיהם נעשו בסמכות ולטובת העם הגרמני. היו כאלו אשר הכחישו את אחריותם האישית, על אף המשרה הרמה שבה אחזו, והיו אנשים כהנס פרנק, אשר הביעו חרטה. ידועה אמרתו של הנס פרנק "אלף שנים תעבורנה, ואשמת גרמניה לא תימחה".

הנאשמים אשר נדונו לעונש המוות הוצאו להורג בתליה ב-16 באוקטובר 1946. שאר הנאשמים שנדונו לעונשי מאסר ריצו אותם בכלא שפנדאו בברלין. הנאשם רודולף הס, אשר טען כי אינו שפוי וכי אינו זוכר דבר, היה האחרון מביניהם שנותר בחיים, הוא התאבד בתאו בתליה בשנת 1987.